הספרייה הביתית שלנו כוללת כמובן מגוון רחב של ספרים,
אבל בנוסף אליהם - היא כוללת גם לא-ספרים.
מגזינים לילדים, קטלוגים, חוברות תשבצים, מגזינים לבוגרים וכדומה.
אפשר לדפדף בהם
פוגשים בהם מילים
ולכן, הם "כן ולא".
מה הם לא?
הם לא דורשים הרבה ממי שמעיין בהם.
הם לא "מאיימים" על קוראים מתקשים - בדרך כלל יש בהם הרבה תמונות שאפשר לקבל מהן מידע גם בלי להתעמק בטקסט, הם כוללים גם טקסטים קצרים מאוד (תיאור של תמונה במגזין, כותרת של מוצר בקטלוג)
הם לא ספרים, ולכן שוברים את מחסומי ההתנגדות של ילדים שהספיקו לפתח "אנטי" לקריאה.
מה הם כן?
הם כן מסקרנים, מאוד!
הם כן כוללים חומרי קריאה
הם כן מצריכים הבנה
הם כן פותחים פתח להרחבת ידע עולם, שבנוסף להיותו מרכיב חשוב בהבנת הנקרא, הוא בעצם מהווה תשתית ללמידה עצמה.
היתרונות של הלא-ספרים הם פשוטים. לפני הכל, השילוב שיוצר את ההבדל הוא דווקא המיקום של הלא-ספרים, בספריה. הם מושכים, מסקרנים, והם גם וגם… מדפדפים בהם, יש בהם מילים, אבל הם לא מחייבים באותה רמה כמו הספרים. כך שמצד אחד הם מפחיתים את ההתנגדות לקריאה, ומהצד השני - כן מעניקים את התחושה הזו, של קריאת ספר. הם כן יוצרים את הקשר, את תחושת השייכות החשובה כל-כך, בין הילד לבין עולם הספרים. ובכלל… אם ניגשתי לספריה לקחת מגזין… אני כבר פוגש את השכנים שלו, הספרים. ואם אני כבר שם, אולי אקח לי גם ספר…
מגזינים וקטלוגים הם מעוררי סקרנות - מעין "רשת עכביש" שאנחנו פורשים לילדים… והם "נלכדים" בה בקלות רבה. חומרי קריאה מעניינים ומסקרנים הם תמיד כלי מצוין להפחתת התנגדות אצל ילדים. אם יש משהו מסקרן מספיק, הילדים ניגישים אליו, ורוצים לדעת עוד פרטים לגביו. הם יכולים לסקור את התמונות, לשאול שאלות, ולעתים קרובות… הם יציצו גם במילים, לפי היכולת שלהם. קטלוגים יכללו בדרך כלל רק טקסטים קצרים מאוד (ולעתים מפתים מאוד, כשהם מופיעים בתוך צורה גרפית מעניינת שנועדה למשוך את העין), בעוד מגזינים יכללו בדרך כלל גם וגם. כתבות ארוכות או קצרות, וגם קטעים מהכתבה שכתובים בגדול, וגם טקסטים המתארים את התמונות הנלוות. כל ילד יכול למצוא את הטקסט שהוא מרגיש שהוא מסוגל לקרוא.
בנוסף, כמו כל חומר קריאה אחר, פשוט או מורכב: בכל פעם שהקורא פוגש מילה ומסוגל להבין מה כתוב בה, הוא "מתייק" אותה בזיכרון. פעמיים, שלושים פעמים, מאה פעמים - בסוף, רצף האותיות הופך מכזה שצריך לפענח, לכזה שמזוהה באופן אוטומטי עם משמעות ספציפית. אין לזה תחליף! זהו הבסיס לקריאה שוטפת,
ולכן כל חשיפה היא חשובה. אין טקסט שהוא חסר חשיבות, עבור קוראים בשלב שבין רכישת הקריאה לבין קריאה שוטפת לחלוטין.
מגזינים וקטלוגים מספקים מידע אחר ובצורה שונה, מחומרי קריאה אחרים - אפילו מספרים מידעיים. קטלוגים תמיד יספקו מידע בצורה של הפרטה והכללה: מחולקים לקטגוריות שמאגדות פריטים בודדים בעלי מכנה משותף. הם מזמינים את הילד לחשוב: למה כל הפריטים האלה נמצאים יחד?
למה פריט מסוים משויך לכאן, ולא לעמוד אחר? האם הוא יכול להתאים לעמודים נוספים? בנוסף, הם מספקים מידע קונקרטי ביותר - רלוונטי, אקטואלי, עדכני - על דברים שקורים בעולם. מה מחירם של בגדים? ושל מוצרי חשמל? מכוניות? ילד המעיין בקטלוג מקבל ממנו המון מידע מרתק, לעתים קרובות בנושא מעניין במיוחד - עולם המבוגרים.
מגזינים מספקים מידע בנושא ספציפי, בדרך כלל, ובתחומים הקשורים אליו. מגזינים לעתים קרובות עוסקים בנושא מרכזי לאורך הגיליון, וסוקרים אותו מזוויות שונות, לפי סוג המגזין - הדבר נכון גם למגזינים המיועדים לילדים, וגם לכאלה המיועדים למבוגרים. עיון במגזינים חושף את הקורא לנושאים ולנקודות מבט שונות מאלה שנחשף אליהם ביומיום. מגזינים לילדים מוגשים, בדרך כלל, באופן צבעוני ומושך, ולעתים קרובות הטקסט רק מלווה את התמונות ולא עומד בפני עצמו. מגזינים למבוגרים, לעומת זאת, מוגשים באופן מסודר יותר. הטקסט יהווה את החלק העיקרי של הגיליון, בעוד התמונות מלוות אותו. אך זה לא הופך אותם למעניינים פחות! לכן אפשר להנגיש לילדים גם מגזינים שלא יועדו להם (כמובן, בהנחה שאתם מעוניינים שייחשפו לתוכן המוצג בהם). מגזינים בנושא אוכל, טיולים, מדע וכדומה יכולים לעניין מאוד את הילדים, ולספק להם שעות רבות של עיון.
אסיים בסיפור.
כשהייתי בשירות-לאומי עבדתי כגננת בגן מקסים שהייתה לו זיקה מיוחדת לטבע, גן ההר. טיילנו, בילינו שעות ארוכות בחצר הגן, והקדשנו חלק גדול מהלמידה בגן ללמידה על העולם הסובב אותנו - עולם החי, עולם הצומח, והעולם הגיאוגרפי.
בבקרים הילדים היו משחקים משחק חופשי, ובניגוד לגנים אחרים - הצוות לא היה מעורב בו כלל. ברוב הגנים, בבוקר יש שולחנות עם משחקים דידקטיים מונחים על-ידי הצוות. בגן ההר הילדים שיחקו באופן חופשי והצוות היה פנוי יחסית. חלק גדול מהזמן הוקדש להתבוננות בילדים. לבחון את האינטראקציות ביניהם, לבחון התנהגויות שחוזרות על עצמן אצל ילדים מסוימים, לראות מה עובד מצוין ומה צריך הכוונה או שינוי.
אבל לא כל הזמן הסתכלנו על הילדים. היו המון מגזינים בגן - נשיונל ג'יאוגרפיק (כולל "ספרים" שכרכו שנה שלמה של גליונות ישנים), טבע הדברים וכדומה. ואחד הדברים שאהבתי לעשות בזמן המשחק החופשי היה לעיין במגזין נשיונל ג'יאוגרפיק. הייתי יושבת מול גיליון שנבחר באופן אקראי, מדפדפת, ולאט לאט ילדים היו מתקבצים סביבי. הם היו שואלים שאלות, מתעניינים, ואני הייתי מרחיבה ומתווכת. לפעמים שוחחנו על הפרעונים במצרים, ולפעמים על פסולת פלסטיק בים. לפעמים על עצי סקויה, ולפעמים על הבעות פנים של שימפנזים.
כל כך אהבתי את הזמן הזה! את העיון המשותף, את הגילוי - ההזדמנות לגלות דברים חדשים יחד איתם, ולא להפך. בדרך כלל מבוגרים מלמדים ילדים את הדברים שהם עצמם כבר יודעים, ופה הייתה לי הזדמנות ללמוד יחד איתם. הם לא יודעים, וגם אני לא. כשהקראתי להם את הטקסט הנלווה לתמונה שראו, הוא היה חדש גם עבורי. ולצד הגילוי הזה, אהבתי להיות המדריכה שלהם בתוך המידע החדש. להסביר מושגים מורכבים, לפשט אותם. לחבר את המידע החדש עם הידע שלהם, או עם הנושאים עליהם דיברנו בגן. ולפעמים, העיון הזה סחף את כל הגן: מה שהתחיל כגננת ו-3-4 ילדים סביב עיתון, התפתח לפעילות ספונטנית של כולם יחד (כמו בפעם ההיא שציירנו עץ סקויה ענקי על נייר רצף באורך כל החלל בגן).
בסוף שנה, קיבלתי מצוות הגן מתנת פרידה: מנוי שנתי למגזין נשיונל ג'יאוגרפיק. נהניתי ממנו מאוד! ובסוף השנה הזו לא יכולתי להיפרד מהמגזין… וחידשתי את המנוי על חשבוני. המנוי הזה עבר איתי כבר 5 כתובות-דואר שונות, במשך כמעט עשור. אני עדיין נהנית לעיין גם בגיליונות הישנים. אני אוהבת לחזור לכתבות שעניינו אותי.
והכי אני אוהבת להסתכל על הסלון במוצאי שבת ולראות שהוא זרוע בגיליונות עם מסגרת צהובה, ממש בכל פינה. על הפוף הגדול, על השולחן קפה, על הספה, על השולחן במטבח, על הרצפה, ממש בכל מקום. עוד שבת שבה הילדים שלפו עוד ועוד גיליונות מהמדפים, עיינו ונהנו.
לקריאה נוספת:
Comentários